פגיעה מבנית = דלקת
על שטח פני העור שלנו ישנם חיידקים ופטריות שכל עוד הם מחוץ לגוף יש להם תפקיד בשמירה על הגוף - מדובר בתהליך של איזון עדין ושיתוף פעולה לא כתוב בין מינים. ברגע שהעור נפגע, האיזון הזה מופר, החיידקים חודרים לעור שם יש להם קרקע פורייה מלאת חום, מזון ובטחון ואז הם מעוררים דלקת.
פגיעה במבנה העור מגבירה את רמת החדירות דרכו לפולשים שונים, השינוי המבני ושינוי רמת החומציות מגביר את המצוקה של התאי העור ומעודד אותם להציג סיממני מצוקה. שילוב התהליכים השונים: אובדן מבנה העור, סממני מצוקה על התאים וחדירה של חיידקים משטח פני העור פנימה, מעודד/ מזמין את מערכת החיסון לחדור אל שכבות העור השונות ולהניע תהליך דלקתי.
דמיינו לרגע קיר של לבנים (עור) שנבנה כסכר בלב נהר זורם ( זרם הדם ), אם נבנה את הקיר לבנה לבנה, אחת על השניה ובין הלבנים נמרח שכבה של בטון וחומרי איטום שונים ( לדוגמא: Filaggrin), אזי הקיר יעמוד יציב ומים לא יחדרו דרכו. עם השנים על הקיר יגדלו אצות והוא יחסום מגוון מרכיבים שנסחפו עם המים כגון בוץ ואדמת סחף. ככה מאגר המים שלנו ימשיך וישמר נקי. מצד שני אם נבנה את הקיר לבנה לבנה, ולא נקפיד על כמות מתאימה של בטון וחומרי איטום, אז הקיר יעמוד אבל הוא לא יהיה יציב, יהיו בו סדקים, מים יתחילו לחלחל החוצה, המבנה אולי יתחיל להתפורר במקומות מסויימים, פסולת ואצות יכנסו פנימה, ומאגר המים שלנו יתחיל לפתח זיהום, המים כבר לא יהיו צלולים.
ד"ר דקלה לנקרי תמנה (PhD),
אמא, מרצה, חוקרת, מאמנת אישית ומדריכת הורים
コメント