תחשבו על זה רגע, הרי בדיקת תגר זה סוג של אפסורד, קופליקט, בלבול,תהיה, אי וודאות, פחד, אם לא אימה, חרדה, כי אתם מבקשים ממני לאכול מזון שבמשך רוב חיי נאמר לי בפירוש שהוא מסוכן לי. ילד בן שנה, לא ממש תופס את חומרת המצב, הוא גם די בשליטתכם, אתם קובעים לו מה עושים ומתי. ילד בן 4 כבר הרבה יותר עצמאי, בגופו ובמחשבתו. הוא מבין את חומרת המצב, מה מותר ומה אסור, הוא גם בשלב התפתחותי ששואל ומבקש הסבר על רוב הבקשות שמובפנות אליו. ילד בן 12 הוא עצמאי על גופו ועצמאי במחשבתו ואף מורד ומערער על הבקשות שמופנות אליו. הוא מבין מאוד את חומרת המצב, הוא ישתף איתכם פעולה אבל הוא הרבה יותר מודע ולכן גם הרגש שם הרבה יותר נוכח – הפחד, החרדה. לכן, לכל גיל, בהתאם לשלב התפתחותי של הילד הייתי עושה הכנה אחרת ומותאמת פר ילד ופר גילו. במבחן התגר עצמו, העיניים על הילד כל הזמן, לתת לו הקשבה נקייה, מלאה באמפתיה והכלה. הגוף שלו עובר תהליך לא מוכר, הוא צריך לזהות סימנים חדשים ולא מוכרים או לחלופין לזהות סימנים מאוד מוכרים ומפחידים. לנו ההורים יש אג'נדה, שהאלרגיה תלך כבר, שלילד יהיו חיים טובים יותר, בטוחים יותר, שלנו יהיה שקט. בתוך האג'נדה הזאת אנחנו עלולים לשכוח שהילד עובר תהליך לא פשוט ומאוד מפחיד. באחד התגרים של אלון, היה מיטה ליד, ילד, כנראה אלרגי לאגוזים. חלק מהאלרגיות עברו בהפתעה וחלק לא. ככה הבנתי מתיאורה של האמא. בתיגר הנוכחי הוא טעם אגוז חדש וכנראה היה לו עקצוץ בפה שזאת תופעה מוכרת, וכנראה גם חדשה ומפחידה עבורו. אף אחד לא שאל אותו איך הוא מרגיש, הוא היה בהתנגדות אדירה, סגר את הפה. עמדו עליו אמא ואחות ואיימו, תאכל אחרת לא נוכל להתקדם, תאכל אחרת לא תקבל פרס, תאכל אתה רוצה להיות מסוגל לאכול במסעדות כשתהיה גדול ? הילד שומע - אני נשאר לבד. ישבתי שם ונצבט ליבי על הילד הזה, למי איכפת מה יהיה עוד מיליון שנה. במונחי זמן של ילד, אני כאן ועכשיו ואני מפחד ומשהו מציק לי, משהו לא מוכר. כשהרופאה הגיעה לסבב, היא מיד עצרה הכל, הסתכלה על כולם ואמרה תקשיבו לילד ! הוא יודע מה הוא מרגיש ! רציתי לחבק אותה ! לפעמים הצוות לא יהיה האדם שיקשיב לילד שלך, ולכן, הורים זה התפקיד שלכם, להיות שם במאה אחוז פוקוס, להקשיב לילד, לשאול: כואב לך ? שורף לך ? איפה בדיוק ? אני כאן ואני מקשיב לך ?
תתאר לי בדיוק כדי שנוכל לעדכן את הרופאה / אחות. ואם צריך לעצור הכל !!! עדיף לעצור, ושתהיה הזדמנות שניה ואז להגיע מוכנים יותר.
ד"ר דקלה לנקרי תמנה (PhD), אמא, מרצה, חוקרת, מאמנת אישית ומדריכת הורים
Comentarios