עד כה התמקדנו בגורמי סביבה ואורך חיים מודרני כגורם המוביל לאלרגיה למזון אבל בואו נראה איזה תפקיד יש לגנטיקה.
התיאוריה הרווחת היא שהעלייה הדרמתית בשכיחות האלרגיה היא כה מהירה מה שמלמד את החוקרים כי הגורם העיקרי לכך הוא סביבתי ולא גנטי.
שינויים גנטים מתרחשים בקצב איטי יותר ולאורך תקופת זמן ממושכת. עם זאת עדיין יש משקל והשפעה גנטית על אלרגיות למזון.
לדוגמא:
משפחה עם היסטוריה של אלרגיות למזון היא בעלת גורם סיכון לאלרגיות למזון. לילד עם הורה או אח עם אלרגיה לבוטנים יש סיכוי פי 7 להיות גם כן אלרגי לבוטנים.
מחקרים עם תאומים זהים יכולים להדגים באופן במובהק ביותר את הקשר בין סביבה לגנטיקה.
מחקרי תאומים הצביעו על תורשתיות גבוהה למחלות אטופיות כגון אסטמה (87%) ואטופיק דרמטיטיס (74%).
מחקר בתאומים עם אלרגיה לבוטנים הצביע על תורשתיות של 82-87%.
מחקרים גנטים הצביעו על יותר מ- 10 גנים שונים שמעורבים באלרגיות למזון. הגן שתפס את מרכז
תשומת הלב הוא חלבון Filaggrin שמהווה חלבון מרכזי במחלות אטופיות.
חלבון זה, שכבר כתבתי עליו בעבר בהקשר של אטופיק דרמטיטיס, אחראי על שלמות מבני תאי
האפיתל במעי, בריאות, בכל מקום בגוף שבו נמצאים תאים אלו.
פגיעה בחלבון יוצרת מעין סכר עם חורים, סכר שיש בו דליפה והמים חודרים דרכו.
סכר כזה, אינו יציב ומאפשר חדירות של גורמים שונים מהמעי / מהריאות אל הרקמות הפנימיות של הגוף ויצירת תהליך דלקתי.
ניתן לקרוא בהרחבה במאמרים הבאים:
ד"ר דקלה לנקרי תמנה (PhD),
אמא, מרצה, חוקרת, מאמנת אישית ומדריכת הורים
Comments