הגענו לדבר האמיתי, חלב אמיתי. אמאלה.
במהלך החודשים האחרונים, המשכנו לעלות במבחנות של החלבון, התחלנו ב-10 מ"ג ומידי שבועיים עלינו ב - 10 מ"ג ( עד 40).
לאחר שהגענו לשלב של ה-40 מ"ג ואדר לקח את המנה היומית במשך שבועיים והכל עבר בסדר (בדומה למינונים הקודמים), הקפיצה הבאה הייתה כבר למוצרי חלב אמיתיים, כאלה שאשכרה קונים בסופר.
למי שלא מכיר, זה אולי נשמע טריוויאלי.
לנו?
זה הפחד הכי גדול. כל מה שמנענו ממנו עד כה מונח לפנינו במזרק.
ערן ואני תמיד נוסעים יחד עם אדר לבני ציון. מעבר לזמן איכות משפחתי וזמן שלנו לבד עם אדר, אני מודה שאני באמת חוששת לעשות את זה לבד.
אין הרבה דברים שמפחידים אותי (וגם אם יש - לרוב אדחף את עצמי לקצה). כאן, רק המחשבה שחלילה אדר יגיב לא טוב, משתקת אותי. ערן לעומת זאת מצליח להחזיק את הסיטואציה בצורה מעוררת השראה, מחזק ומזכיר לי בכל מזרק למה אנחנו עושים את זה.
---
אנחנו מתיישבים בחדר של התזונאית המדהימה, שבאותם רגעי אימה תמיד מרגיש שהיא יותר כמו אמא אווזה שמצליחה להחזיק את הסיטואציה בצורה כל כך מרשימה ונעימה.
בדרך כלל אדר לוקח בלי בעיה את המבחנה. הפעם, כשהבין שזה הדבר האמיתי, הוא קצת יותר התמהמה, בשוק שכרגע לקחו חלב נקי מהשקית ומילאו לו מזרק של 2 CC. חלב pure!.
אדר הצליח ועבר את זה.
-----
אני מצליחה לפנות זמן לכתיבה בעיקר ברגעים המורכבים בהם אנחנו בבית חולים, רגעים אחרי שעברנו בשלום עליה במינון. מניחה שזה סוג של פורקן למתח שנאגר.
חשוב לי להבהיר שהעבודה האמיתית נעשית בבית. מידי יום אדר חייב לקחת את המנה היומית וכל עוד הכל עובר כמו שצריך, ממשיכים בקצב עלייה של אחת לשבועיים (בהנחה ואין מיליון חגים באמצע שדוחים את התור).
חשוב לי להיות כנה עבור כל מי ששוקל להיכנס לתהליך הזה. הוא מפחיד. בשבילי הוא אפילו לפעמים מעורר אימה, בעיקר ברגעים בהם אדר מתחיל לבכות שמציק לו בלשון או פתאום מקיא. לרוב זה עובר אחרי כמה דקות מלקיחת המנה. ועדיין, אני מאוד מתקשה לתת לאדר את המזרק לבד כשערן לא איתי.
התהליך הזה דורש פניות וויתורים רבים - לילדים ולהורים, בהנחה כמובן שעושים את התהליך כמו שצריך.
נכנסתי לתהליך הזה כחודשיים לאחר הלידה, קצת באופריה ובלי יותר מידי מחשבות. גאה שהצלחתי לעמוד ביעד שהצבתי עם ערן - לסיים את התהליך לפני הכניסה של אדר לכיתה א.
האמת היא שלא ידעתי כמה זה ידרוש ממני ברמה הרגשית.
האם אני מתחרטת שהתחלנו?
לא, כי ראיתי במו עיני את אדר שותה חלב אמיתי בלי להחנק לי!
האם ידעתי לקראת מה אני הולכת?
לא, אבל הכנה ברורה לקראת התהליך הייתה משקפת לי טוב יותר לקראת מה אנחנו הולכים וכנראה מורידה אותי לקרקע מהאופריה שהייתי בה.
מבחינת ההנחיות מעתה והלאה (לאחר סיום השלב של 40 מ"ג ) -
מעבר למוצרי חלב כאשר בחירת המוצר נעשית בהתאם לחלבונים הרשומים על המארז - הטווח צריך להיות בין 3-3.3 ל- 100 מ"ל מזון.
מידי יום, עד העלייה הבאה, אדר יקבל מידי יום מזרק עם 2 CC מהמוצר החלבי.
במידה וחלילה זה לא יעשה לאדר טוב ונצטרך להוריד במינון (חס וחלילה!), חוזרים למנה הקודמת, 40 מ"ג (תמיד מקבלים מספר מבחנות אקסטרה).
היעד לסיום התוכנית - 240 מ"ל חלב (כוס).
תחזיקו לנו אצבעות.
---
ולסיום,
שימו לב כמה כל טיפה משפיעה על אדר. עכשיו נסו לדמיין מה קורה כשאני לוקחת את אדר לגן שעשועים, אדר מטפס על הסולם וקולט פיצה זרוקה על המגלשה והגבינה מרוחה בכל מקום (תסריט משבוע שעבר). מניחה שאם קראתם את הפוסטים שלי עד כה אתם מבינים כמה הסוף יכול להיות נורא. בטח כשמדובר בילדים קטנטנים שלא מבינים ומכניסים כל דבר לפה.
עזרו לנו, כל ההורים לילדים בעלי אלרגיה, להמשיך להעלות את המודעות לנושא, ואל תביאו מאכלים אלרגנים לגני שעשועים.
Comments